איסלנד חופרת את באר גיאותרמית עמוקה ביותר על פני כדור הארץ בלב הר געש. פרויקט זה מבקש לנצל את האנרגיה המתחדשת השוכנת ב- a עומק של 5 ק"מ. הקידוח מתבצע ב חצי האי רייקיאנס, שבו הר געש שאינו פעיל במשך 700 שנה הוא מוקד הניצול הזה.
פרויקט IDDP: חידושים טכנולוגיים
El פרויקט קידוח עמוק של איסלנד (IDDP), בשיתוף עם Statoil, מחפשת גישה חדשנית להגברת היעילות של אנרגיה גיאותרמית. המוזרות של הבאר הזו טמונה בשילוב של לחץ קיצוני y טמפרטורות גבוהות. האחראים על הפרויקט מקווים שעם הגעה ל-500 מעלות צלזיוס, מה שהם מכנים "עשן סופר קריטי«, תערובת בין קיטור ומים שתגביר את קיבולת האנרגיה שנוצרת.
לדברי Ásgeir Margeirsson, מנכ"ל HS Orka, המטרה היא לנצל את התופעה כדי לייצר עד 50 מגוואט חשמל לבאר, ובכך להכפיל את ההפקה בעשרה בהשוואה לבארות גיאותרמיות קונבנציונליות אחרות בעומק 2,5 קילומטרים, המסוגלות להפיק כ-5 MW.
האתגר של קידוח בסביבות וולקניות
אחד האתגרים הרלוונטיים ביותר של פרויקט זה הוא קידוח בסביבה געשית מאוד לא יציבה. ניסיון קודם לפני שש שנים פגע במאגמה במרחק של 2,1 קילומטרים, וכתוצאה מכך הרס ציוד הקידוח. תנאים קיצוניים אלו הופכים את הקידוח ליד מאגמה למורכב ומסוכן ביותר.
בהצהרות לעיתונות הדגיש את זה אסגייר מרג'ירסון אין ערובה להצלחה בשל האופי הבלתי צפוי של תת הקרקע בעומקים אלה. למרות הסיכונים, המדענים המעורבים מאמינים כי ניתן לעמוד באתגרים.
השפעה אנרגטית וסביבה
איסלנד היא כבר מובילה ללא עוררין בשימוש באנרגיה גיאותרמית. בערך ה 26% מהחשמל של המדינה מגיע ממקורות אלה. בשנת 2013, ההספק המותקן הגיע ל-665 מגוואט, ויצר סה"כ 5.245 GWh של חשמל. עם זאת, מדענים מקווים שהבארות החדשות לא רק ייעלו את הביצועים הללו, אלא להפחית את הצורך לנצל בארות רבות נוספותובכך למזער את ההשפעה הסביבתית.
ניצול גיאותרמי, למרות שהוא נחשב לחלופה מתחדשת, אינו פטור מביקורת. לדוגמה, גרינפיס הזהיר מפני פליטת CO2 וגופרית שמייצרות כמה בארות. עם זאת, מומחים באיסלנד מבטיחים כי פליטות אלו הן מינימליות בהשוואה למקורות מאובנים וכי הטכנולוגיות לטיפול בגזים אלו מתקדמות במהירות.
שיתופי פעולה בינלאומיים ועתיד האנרגיה הגיאותרמית
איסלנד לא לבד בחיפוש אחר אנרגיה גיאותרמית סופר-קריטית. מדינות כמו קניה, יפן e אינדונזיה הם משקיעים בטכנולוגיה הזו כדי לנצל את החום הבלתי נדלה של כדור הארץ. במקרה של איסלנד, צפוי כי ניצול שדה Reykjanes יכול לתרום לאספקת חשמל לא רק לאוכלוסייתה המונה 370.000 תושבים, אלא גם לייצאו למדינות כמו למשל. בריטניה, שאיתו ניתן לחבר אותו באמצעות כבל תת מימי.
למעשה, לפי המהנדס אלברט אלברטסון, יהיה צורך בין 30 ל-35 בארות קונבנציונליות כדי לספק לעיר כמו רייקיאוויק, בעוד רק שלוש עד חמש בארות על קריטיות יספיקו כדי לכסות את צורכי האנרגיה הללו.
הפוטנציאל של בארות על קריטיות
אחת התכונות המדהימות ביותר של הפרויקט הזה היא השימוש ב קיטור סופר קריטי. מצב זה של החומר, שאינו נוזלי ואינו גז, נוצר כאשר מים ומאגמה מגיעים לנקודה קריטית בתוך קרום כדור הארץ. קיטור זה מסוגל להעביר עד פי עשרה יותר אנרגיה מאשר קיטור גיאותרמי רגיל, שעשוי לחולל מהפכה בייצור אנרגיה גיאותרמית ברחבי העולם.
La התנגשות של מאגמה עם מים של הים, בשל הלחץ והטמפרטורות הגבוהות, מייצר את הקיטור העל-קריטי הזה, שיכולתו להפיק אנרגיה כמעט בלתי מוגבלת. אם פרויקט IDDP יצליח להוכיח שניתן להשתמש בקיטור הזה באופן בר קיימא, איסלנד עלולה להפוך לחלוץ של עידן חדש בשימוש באנרגיה נקייה.
מה הלאה עבור הפרויקט הגיאותרמי של איסלנד?
במהלך שבע השנים הבאות, תוכניות IDDP כוללות לקדוח ולבדוק כמה בארות באזורים סופר קריטיים. המטרה היא לא רק להגביר את ייצור האנרגיה, אלא גם להפחית את התלות ב דלקים מאובנים. בטווח הארוך, התעשייה מקווה שטכנולוגיה זו תאפשר קידוח פחות בארות, אך עם קיבולת גדולה יותר, כך שה ההשפעה הסביבתית היא מינימלית.
סוגים אלה של התפתחויות יהיו קריטיות לא רק עבור איסלנד, אלא גם עבור הקהילה הבינלאומית. לדברי מומחים, ניתן לשכפל טכנולוגיה זו במדינות אחרות בעלות מאפיינים גיאותרמיים דומים, ולהפוך לחלק מרכזי במסגרת הסכם פריז להפחתת פליטת גזי חממה.
איסלנד הוכיחה שוב ושוב שהיא יכולה להיות מעבדה טבעית ייחודית הן למחקר גיאותרמי והן לפיתוח טכנולוגיות חדשות. פרויקט זה מבטיח לא רק לרתום את המשאבים הוולקניים של המדינה באופן בר קיימא, אלא גם לקדם את המחקר המדעי לאחד הנושאים הדוחקים ביותר של זמננו: המעבר ל אנרגיות מתחדשות.