אירופה זהו אחד מהאזורים בעולם עם ה קיבולת מותקנת גדולה יותר של ייצור הידרואלקטריעל פי הדו"ח האחרון של ה האגודה הבינלאומית להיפטר אנרגיה (IHA). האיחוד האירופי הוא ביתם של כ-260 ג'יגה-ואט מתוך הקיבול ההידרואלקטרי המותקן בהיקף של 860-950 ג'יגה-וואט.
אנרגיה זו מהווה נדבך יסוד במעבר האנרגיה האירופי, הודות לתפקידה המרכזי לא רק בייצור חשמל מתחדש, אלא גם ביציבות ובגמישות שהיא מספקת למערכת החשמל.
גם יבשות אחרות מתקדמות במגזר זה, וסין עלתה על ארצות הברית בקיבולת המותקנת, בעוד דרום אמריקה מפתחת גם את משאבי המים שלה במהירות גבוהה. ברמה העולמית, מעריכים כי בין 127 ו-150 GW הקיבולת שייכת למפעלי אחסון שאובים, וצמיחה של 60% צפויה בשוק זה בחמש השנים הקרובות.
אבולוציה של אנרגיה הידרואלקטרית באירופה
המגמה באירופה הייתה של א מודרניזציה של תשתית קיימת, שרבים מהם בני למעלה מ-40 שנה. תהליך זה כולל חידוש רישיונות ועדכון ציוד להגברת יעילות המפעל. לפי הדיווח REN-21, בשנת 2009 הקיבולת ההידרואלקטרית המותקנת באירופה גדלה ב-3%, מה שהדגיש את הבגרות של המגזר ואת הצורך להמשיך ולפתח טכנולוגיה זו.
עם זאת, התרחיש הנוכחי מתמודד עם מספר אתגרים, כמו הבצורות החוזרות ונשנות המשפיעות על אזורים בדרום אירופה, וגורמות להפחתה ניכרת בייצור האנרגיה ההידרואלקטרית. לדוגמה, בשנת 2022 חלה ירידה של 15% בייצור בחלק ממדינות אירופה, המשקפת פגיעות לשינויי אקלים.
סוגי אנרגיה הידרואלקטרית
- מפעלים הידרואלקטרים גדולים: לפרויקטים אלה יש בדרך כלל כושר ייצור גדול מ-10 MW ודורשים סכרים ומאגרים גדולים. באירופה, הקיבולת המותקנת בולטת במדינות כמו צרפת, איטליה ונורבגיה.
- מיני הידרואלקטרי: פרויקטים בהספק של פחות מ-10 מגוואט נפוצים באזורים כפריים לשימוש מקומי או באזורים עם משאבי מים מוגבלים. ספרד ואיטליה מובילות ביישום טכנולוגיה זו באיחוד האירופי.
- הצטברות שאיבה: טכניקה זו היא המפתח לאחסון אנרגיה המתקבלת ממקורות לסירוגין כגון שמש או רוח. נפח האחסון השאוב הכולל מסתכם בכמה ג'יגה וואט באירופה, כאשר ספרד היא אחת המדינות עם התשתית הטובה ביותר.
הטבות סביבתיות וחברתיות
אנרגיה הידרואלקטרית מועילה לא רק לייצור חשמל נקי, אלא גם ליכולתה לווסת את זרימת הנהרות, מסייעים בניהול המים לצריכה אנושית וחקלאית, והפוטנציאל למניעת הצפות. כמו כן, תשתיות הידרואלקטריות מהוות מקור לתעסוקה ומנוע כלכלי באזורים כפריים, התורמות לפיתוח מקומי ולהתיישבות אוכלוסין.
מקרה בולט הוא פיתוח של פרויקטים משולבים, כמו זה של אלקווה בפורטוגל, המשלבת אנרגיה סולארית והידרואלקטרית, מקסום את השימוש במשאבים מתחדשים ומבטיח יציבות רבה יותר באספקת החשמל.
השפעה על הסביבה ופתרונות חדשים
למרות היתרונות שלהם, לבנייה ותפעול של מפעלים הידרואלקטרים יכולה להיות השפעה שלילית על מערכות אקולוגיות מימיות. שינוי בתי הגידול של נהרות ומכשולים לנדידת דגים הם הבעיות העיקריות הקשורות לכך. עם זאת, בשנים האחרונות פותחו טכנולוגיות כדי להפוך מפעלים הידרואלקטרים לברי קיימא.
הפרויקט האירופי FIThydro, למשל, חקרה יצירת פתרונות טכנולוגיים לצמצום ההשפעה הסביבתית של מפעלים הידרואלקטרים. ההישגים כוללים מכשירים המנחים דגים הרחק מטורבינות או טכנולוגיות ניטור המבטיחות שהצמחים פועלים תוך מזעור נזקים אקולוגיים.
פרויקטים חדשניים לשיפור התשתיות
אחת המגמות המרכזיות באירופה היא מודרניזציה של תשתיות קיימות. מבוצעים פרויקטים כמו iAMP-Hydro שמטרתם לפתח פלטפורמת ניהול חכמה למפעלים הידרואלקטרים המבוססת על בינה מלאכותית. פלטפורמה זו תאפשר יישום אמצעים של תחזוקה חזויה, שיפור היעילות התפעולית והפחתת עלויות התחזוקה.
בנוסף, נעשים מאמצים לדיגיטליזציה של תחנות כוח מים אירופיות כדי לשפר את קבלת ההחלטות ולהפחית את ההשפעה הסביבתית. הדיגיטליזציה תאפשר גם לייעל את השימוש במים בתקופות של בצורת ולהפחית את התלות בתנאי מזג האוויר.
עתיד האנרגיה ההידרואלקטרית באירופה
המטרה של האיחוד האירופי להפחית את פליטת הפחמן ולהשיג 20% מהאנרגיה המופקת ממקורות מתחדשים עד שנת 2020 אינה ישימה באופן אחיד על כל המדינות, ומאפשרת למדינות בעלות קיבולת אנרגיה הידרומית גדולה יותר, כמו הנורדים, חורגים מהנתון הזה, בעוד שאחרות פחות מפותחות מדינות במגזר זה נשארות מתחתיו.
למרות שלא כל מפעלי השאיבה הגדולים נחשבים למתחדשים במסגרת שחרור הפחמן, השאיפה לקראת קיבולת אחסון גדולה יותר והטמעת פתרונות ברי קיימא יותר מבטיחה שכוח המים ימשיך להיות הבסיסי בהפחתת הפחמן של אירופה.
יתר על כן, יוזמות כגון הברית ההידרואלקטרית האירופית, המורכבת מחברות החשמל העיקריות באירופה, מקדמת את הכללת אנרגיה הידרואלקטרית בעסקה הירוק של האיחוד האירופי, תוך הדגשת תפקידה האסטרטגי באספקת אנרגיה נקייה וברגולציה של מערכת החשמל.
אנרגיה הידרואלקטרית היא, ללא ספק, אחת מאבני היסוד של עתיד האנרגיה של אירופה. למרות שהיא מתמודדת עם אתגרים כמו תשתיות מזדקנות והשפעות של שינויי אקלים, יכולת האחסון והגמישות שלה הופכות אותה לבעלת ברית הכרחית במעבר למערכת חשמל בת קיימא יותר.
מכיוון שאם יש לנו מקורות אחרים, הם לא משמשים ומכיוון שהבנקים המממנים לא חושבים על החלופות הללו, פנמה מפתחת פרויקטים שבהם יערות פינוי וכל הביומסה נזרקת או קבורה, כלומר, אין מטרה עם כולם חומר זה באלפי טונות (כיום יש טכנולוגיות שמאפשרות לנו לנצל זאת) ובכל זאת יש לנו משרד לאיכות הסביבה. אנחנו צריכים לקיים תוכניות למקרי תנאי מגפה (שיטפונות, שריפות) לחקלאות (דשנים), אני חושב שאנחנו משתמשים רק בדרך הקלה ביותר.
פנמה, בהיותה מדינה קטנה בהרחבה טריטוריאלית וגדולה בכלכלה ופיתוח עם מעט אפשרויות של אנרגיה הידרואלקטרית, עשויה להיות בעמדת חסרון בעניין זה בהשוואה למדינות השכנות במרכז אמריקה, אך אני חושב שיש להן את הפיתרון בקצות אצבעותיהן, הן לא צריכים לבנות תשתית לייצור אנרגיה חשמלית, עם קצת דמיון ומבט לעתיד בנחישות, הם יכולים לייבא אנרגיה הידרואלקטרית זולה מאקוודור דרך קולומביה מכיוון שאני מבין שיש קשר בין פנמה לקולומביה ובין אקוודור לקולומביה. ובכך השימוש ברשתות החשמל קולומביאני - חשמל חשמלי אקוודורי זורם בצורה חלקה לפנמה וכך לפנמה תהיה הביטחון שיש מספיק כוח חשמלי למשך שנים רבות, אני מתאר לעצמי שעם ראייה חיובית קטנה, ניתן לתת חשמל לכל מרכז אמריקה: עזרה זולה ולא מזהמת לכדור הארץ ולהתפתחות מדינות מרכז אמריקה.