לאחרונה, מחקר על מרכז האצה הלאומי (CNA) זיהה ריכוז בולט של אורניום 236 בעמוד מים הים התיכון, במיוחד בתחנה האוקינוגרפית DYFAMED, בים הליגורי, שנמצאת בין הריביירה האיטלקית לאי קורסיקה. ריכוז זה משמעותי במיוחד, והוא גבוה פי 2.5 מזה שנצפה באזורים אחרים בעלי מאפיינים דומים באותו קו רוחב.
התגלית פורסמה במגזין היוקרתי מדע הסביבה, יוצר עניין רב בקהילה המדעית בשל ההשלכות הסביבתיות האפשריות. אורניום-236 הוא א רדיואיזוטופ סינתטי שאינו מצוי באופן טבעי על פני כדור הארץ, שכן מקורו קשור לפעילות גרעינית.
מהו אורניום-236?
El אורניום-236 (236U) זהו איזוטופ רדיוסינתטי שנוצר בעיקר בכורים גרעיניים, כתוצר לוואי של הקרנת אורניום-235 (235U), איזוטופ בקיע טבעי. למרות שלא נמצא באופן טבעי על כדור הארץ, איזוטופ זה שוחרר לסביבה דרך ניסויים גרעיניים אטמוספריים, תאונות גרעיניות כמו זו שבה צ'רנוביל, ופליטות מבוקרות ממפעלים גרעיניים.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של אורניום-236 הוא שלו מחצית חיים ארוכה, עם זמן מחצית חיים של 23,4 מיליון שנים, כלומר הוא יכול להתמיד בסביבה במשך מיליוני שנים. זיהויו התאפשר רק בריכוזים נמוכים במיוחד באמצעות שימוש ב ספקטרומטריית מסה מאיץ (AMS), טכניקה מתקדמת שחוללה מהפכה ביכולת לזהות איזוטופ זה בדגימות סביבתיות.
כיצד מגיע אורניום-236 לים התיכון?
המחקר שנערך בים הליגורי גילה כי ריכוז האורניום-236 באזור זה גבוה משמעותית מהצפוי. זה מצביע על כך שחייב להיות מקורות פליטה נוספים בנוסף לניסויים הגרעיניים שבוצעו בין שנות ה-40 ל-80, הידועים בשם נשורת עולמית.
מקורות פוטנציאליים נוספים של אורניום-236 בים התיכון כוללים:
- פליטות ממפעלי עיבוד גרעיני, כמו מפעל Marcoule בצרפת, שיכול היה לשחרר כמויות קטנות של אורניום לסביבה המימית.
- El תאונת צ'רנוביל, שחלקיקיו הרדיואקטיביים הגיעו לאזורים שונים באירופה ויכול היה להיות מושקע בים התיכון דרך האטמוספירה.
- לאס פעולות שגרתיות של המפעל הגרעיני באגן הים התיכון, שיכול גם לתרום באופן שוטף.
בנוסף, אורניום-236 יכול לעבור מרחקים ארוכים בשל מסיסותו במי ים, מה שהופך אותו לחומר מעקב מצוין לחקר זרמים ותהליכים אוקיאנוגרפיים.
אורניום-236 בתור מעקב אוקינוגרפי
El אורניום 236 יש לו פוטנציאל גדול לשמש כ פלוטר אוקינוגרפי, הודות למאפיינים הגיאוכימיים שלו. מאחר שהוא מסיס במי ים והוכנס לסביבה יחסית לאחרונה (70 השנים האחרונות), תפוצתו יכולה לספק מידע מכריע על דפוסי זרימת האוקיינוסים ותהליכי הערבוב של המוני מים.
לדוגמה, מחקרים שבוצעו באזורים אחרים בעולם, כמו ב דרום האוקיאנוס השקט, הצליחו לזהות זרמי אוקיינוס וכיצד חלקיקים רדיואקטיביים נעים באוקיינוס. איזוטופ זה, בשל אורך חייו, מספק גם מידע שעשוי להיות שימושי בהבנת ההשפעה העבר והעתיד של פעילויות אנוש באוקיינוסים.
הנתונים שהתקבלו בים התיכון יכולים להיות חלוצים בשימוש ברדיונוקלידים בתור נותבים של זרמים ימיים באזור ספציפי זה.
ניסויים גרעיניים ונשורת גלובלית
אחד המקורות ההיסטוריים העיקריים של אורניום-236 בסביבה הוא מה שמכונה נשורת עולמית. מונח זה מתייחס למשקע של חלקיקים רדיואקטיביים אשר שוחררו במהלך ניסויים גרעיניים אטמוספריים שבוצעו בין השנים 1945 ו-1980. ניסויים אלו שחררו כמויות גדולות של רדיונוקלידים, אשר במשך עשרות שנים הופצו ברחבי כדור הארץ.
למרות שהבדיקות הללו נעצרו לפני עשרות שנים, האיזוטופים המשוחררים, כמו אורניום-236, עדיין נשארים באטמוספרה, באדמה ובאוקיינוסים. במקרה של הים התיכון, מאמינים שחלק ניכר מריכוז האורניום-236 עדיין נובע מנשורת עולמית זו, אם כי גם פליטות האחרונות ממלאות תפקיד מכריע.
גילוי האיזוטופ הזה בים התיכון הוא רק תחילתו של מחקר שעשוי לשפוך אור על האופן שבו השפיעו פעילויות אנושיות על ההרכב הכימי של האוקיינוסים והמערכות האקולוגיות הימיות.
בהקשר זה, ארגונים כגון מרכז האקסלרטור הלאומי (CNA) וה הארגון הבינלאומי לאנרגיה אטומית (סבא"א) החלו לשתף פעולה כדי לבצע מחקרים נוספים על ההשפעות האפשריות של רדיונוקלידים אלה על האוקיינוסים.
גילוי האורניום-236 בים התיכון לא רק מעלה שאלות לגבי מקורות זיהום בהווה ובעבר, אך גם פותח תחום מחקר חדש על השימוש ברדיונוקלידים כעקבים אוקיאנוגרפיים למחקר עתידי.