היום אנחנו הולכים לדבר על אחד הזואולוגים החשובים ביותר שסימנו לפני ואחרי בחקר הפרימטים. זה הזואולוג והאנתרופולוג הבריטי ג'יין גודול. אישה זו נולדה בלונדון ב-3 באפריל 1934 ומגיל צעיר מאוד גילתה עניין רב בעולם החי. לאורך כל חייה, היא הייתה חלוצה בחקר השימפנזים, ושינתה את הדרך בה אנו מבינים את החיות הללו כל כך קרובות אלינו. במאמר זה תלמדו בפירוט מי היא ג'יין גודול, הביוגרפיה שלה, הישגיה והמורשת שהשאירה במדע.
ביוגרפיה של ג'יין גודול
ג'יין גודול נולדה למשפחה ממעמד הביניים באנגליה שלאחר המלחמה. מאז שהייתה קטנה, ליוותה אותה אהבה ייחודית לבעלי חיים. לטענתה, אחד הרגעים המובהקים ביותר שעוררו את סקרנותה לגבי חיי בעלי חיים היה כאשר אביה נתן לה שימפנזה מפוחלצת בשם יובל. הצעצוע הזה לא רק ליווה אותה במשך רוב חייה, אלא גם סימל את תחילתה של מה שתהיה קריירה מדעית בולטת.
ג'יין גדלה בבורנמות' ובגיל 4 בלבד כבר גילתה עניין שלא יודע שובע בהבנת איך העולם הטבעי עובד. זכורה אנקדוטה שבה, בגיל זה, החליט להשקיע שעות בתצפית על לול תרנגולות כדי לגלות כיצד התרנגולות מטילות את ביציהן. סוג זה של סקרנות יהיה קבוע לאורך חייו.
בנוסף לקסם שלו מהטבע, ספרי הרפתקאות היו גם חלק מכריע מילדותו. ביניהם, ספר הג'ונגל הייתה אחת האהובות עליה, ואין זה מפתיע שמגיל צעיר חלמה גודול לבקר באפריקה כדי לחקור בעלי חיים בסביבתם הטבעית.
מיד לאחר שסיימה את לימודיה המוקדמים, ג'יין גודול חיפשה הזדמנויות לטייל וחברה הציע לה הזמנה לנסוע לניירובי, קניה, בשנת 1957. כדי לשלם על כרטיס הטיסה, ג'יין עבדה כמלצרית עד שחסכה מספיק.
צעדים ראשונים במחקר עם לואי ליקי
באפריקה, חייה של ג'יין השתנו באופן קיצוני כאשר פגשה את האנתרופולוג והפליאונטולוג המפורסם לואי ליקי. למרות שחסרה לה הכשרה אקדמית בנושא, התשוקה והידע שלה על בעלי חיים הרשימו את ליקי, שחיפש עוזר בשטח למחקר שלו. ליקי האמין בתוקף שחקר הקופים הגדולים הוא המפתח להבנת האבולוציה האנושית, וראה בג'יין מועמדת מושלמת לבצע את המחקרים הללו.
ב-1960, בגיל 26, עברה ג'יין גודול לפארק הלאומי גומבה, בטנגניקה (היום טנזניה), שם החלה את מחקריה על התנהגותם של שימפנזים פראיים. מלווה באמה בחודשים הראשונים, היא הקימה את המחנה שלה, ולמרות שהימים הראשונים היו קשים ביותר בגלל הביישנות המופלגת של השימפנזים, עם הזמן, ג'יין השתלבה בחיי היומיום של החיות.
לאורך יותר מ-60 שנות המחקר שלה בגומבה, ג'יין גודול שברה מחסומים מדעיים ותרבותיים שונים. אחת התגליות החשובות ביותר שלהם הייתה שהשימפנזים לא היו מסוגלים רק להשתמש בכלים, אלא גם לייצר אותם. ממצא זה ערער את הרעיון הרווח לפיו ייצור כלים היה בלעדי לבני אדם. ליקי קבע בתגובה לתגלית זו: "עכשיו, עלינו להגדיר מחדש את האדם, להגדיר מחדש את הכלים או לקבל שהשימפנזים הם גם בני אדם".
אתגרים בחקר השימפנזים
במהלך השנים הראשונות למחקר שלה, ג'יין נאלצה להתמודד עם קשיים רבים. השימפנזות נזהרו מאוד מנוכחותה ורק חודשים לאחר מכן החלו החיות להתרגל אליה. שימפנזה בוגרת שג'יין קראה לה דיוויד גרייבירד הוא היה הראשון שהתקרב. גישה זו הייתה נקודת מפנה במחקר שלו, כשהחל לגלות היבטים בחיי החברה של שימפנזים שעד אז לא היו ידועים.
ג'יין לא רק צפתה בשימפנזים המשתמשים בכלים כדי לחלץ טרמיטים מתלוליות, אלא גם תיעדה התנהגויות שעד אז נחשבו אנושיות בלבד, כמו חיבוק, נשיקות, נחמה ותחושת קהילה.
גישתו ההומנית לשימפנזים, על ידי הענקת שמות במקום מספורם, זכתה לביקורת תחילה על ידי הקהילה המדעית, שחשבה ששיטה זו יכולה להשפיע על האובייקטיביות של המחקרים. עם זאת, העדויות שסיפק גודול עזרו לשנות את תפיסת הפרימטים של האקדמיה ולהדגיש את קווי הדמיון שלהם לבני אדם.
מכון ג'יין גודול והמאבק לשימור
בשנת 1977, ג'יין הקימה את מכון ג'יין גודול, אחד הארגונים המשפיעים ביותר בשימור הפרימטים ומערכות אקולוגיות אפריקאיות. מכון זה מקדם תוכניות שונות לשימור, מחקר, חינוך ורווחת בעלי חיים.
מהמכון נעשו מאמצים חשובים להילחם בציד, בהרס בית הגידול של שימפנזים ומינים נוספים וכן לשיפור תנאי החיים של הפרימטים שנמצאו בשבי. ג'יין גודול הקדישה את חייה להגנה על זכויות בעלי חיים ולהגנה על הסביבה הטבעית שלהם.
בין הפרויקטים הבולטים של המכון היא התוכנית שורשים ויורה (Roots and Shoots), המקדם חינוך סביבתי בקרב צעירים ברחבי העולם, הפועלים ביותר מ-140 מדינות. תוכנית זו מבוססת על ההנחה ש"כל אחד מאיתנו יכול לעשות שינוי" ומבקשת לעורר דורות חדשים לפעול בשימור הסביבה.
מורשת והכרה עולמית
ג'יין זכתה בעשרות פרסים על עבודתה בשימור ועל עבודת ההסברה שלה על החשיבות של רווחת בעלי חיים והצורך בהגנה על כדור הארץ. בין הפרסים הללו, ה פרס נסיך אסטוריאס למחקר מדעי, את לגיון הכבוד הצרפתי ולהיקרא בשם הגברת של האימפריה הבריטית.
כמו כן, היא נקראה שליח השלום על ידי האו"ם בשנת 2002 וקיבל תארי דוקטור לשם כבוד רבים מאוניברסיטאות ברחבי העולם.
חייה של ג'יין גודול הוצגו גם במספר סרטים דוקומנטריים וסרטים, אחד הידועים שבהם הוא "ג'יין" (2017), שהופק על ידי נשיונל ג'יאוגרפיק, שמציג תמונות שלא פורסמו מחייה בגומבה. סרטים תיעודיים אלה עזרו להעביר את המסר של תקווה ושמירה על קשר עמוק עם הטבע.
השפעת הטכנולוגיה על השימור
בשנותיה האחרונות, גודול המשיכה להרצות ולהכריז על התקדמות חדשה בשימור הפרימטים. אחד המרכיבים המרכזיים היה השילוב של טכנולוגיה חדשנית לשימור, כגון שימוש בתמונות לוויין ושיתוף פעולה עם נאס"א למפות אזורים גדולים של בית גידול שימפנזים ולעבוד על פרויקטים כמו ייעור מחדש של אזורים מושפלים.
הודות להתקדמות אלה, ה מכון ג'יין גודול הצליחה לייעל את מאמציה להגנה יעילה יותר על שימפנזים בסביבות המחיה הטבעיות שלהם. השימוש בטכנולוגיה איפשר גם מעקב ואיתור רב יותר של פעילויות בלתי חוקיות, כגון כריתת עצים וצייד, ובכך תרם לשימור המשאבים והחי המקומיים.
ג'יין הדגישה שהשימוש בטכנולוגיה חייב לשרת את כדור הארץ, וקידמה את מדע האזרחים שבו קהילות מקומיות עובדות זו לצד זו עם מומחים כדי להגן על הסביבה שלהן.
כיום, ג'יין גודול ממשיכה לטייל בעולם, מטיילת יותר מ-300 ימים בשנה ומשתפת פעולה באופן פעיל במטרות סביבתיות. חייו ועבודתו היוו השראה לאלפי אנשים, והזכירו לנו את החשיבות של תחזוקת הבית המשותף שלנו, כדור הארץ.
לאורך הקריירה שלה, גודול הבהירה שגורלם של הפרימטים, בני האדם והסביבה הטבעית קשורים קשר עמוק. עבודתם הבלתי נלאית לשימור, כבוד לחיי בעלי חיים והגנה על בתי גידול לא רק שפכה אור על צרכי השימפנזים, אלא גם גרמה לנו להיות מודעים יותר לאופן שבו מעשינו משפיעים על העולם שסביבנו.