לאורך ההיסטוריה היו מדענים שהתבלטו בעבודתם בתחומי מדע שונים. היום אנחנו הולכים לדבר על אחת הדמויות החשובות ביותר בזואולוגיה ושימור מינים בסכנת הכחדה: הזואולוג הצפון אמריקאי דיאן פוסי. אישה זו הקדישה חלק גדול מחייה לחקר והגנה על גורילות והייתה אחת משלושת החוקרים הבולטים יחד עם ג'יין גודול ובירוטה גלדיקאס, הידועים בכינויים "המלאכים המדליפים". פוסי שינה לנצח את תפיסת הגורילות והיה חלוץ במאבק לשימור הפרימטים הללו. במאמר זה נספר לכם על הביוגרפיה שלו, על הישגיו הגדולים ועל האתגרים שעמד בפניו במהלך הקריירה שלו כדי להגן על בעלי חיים אלה.
מי היה דיאן פוסי?
דיאן פוסי נולדה ב-16 בינואר 1932 בסן פרנסיסקו, ארה"ב מגיל צעיר, היא גילתה אהבה גדולה לבעלי חיים, אם כי בתחילה הקריירה שלה פנתה לכיוון אחר. בשנת 1954 הוא סיים את לימודיו בריפוי בעיסוק באוניברסיטת סן חוסה סטייט ועבד מספר שנים בבית חולים בקנטקי. עם זאת, חייה השתנו לחלוטין כאשר, בהשראת עבודתו של הזואולוג ג'ורג' שאלר, החליט להקדיש את חייו לחקר הגורילות.
בשנת 1963, פוסי חסך מספיק כדי לנסוע לאפריקה, שם פגש את הפליאונטולוג המפורסם לואי ליקי. ליקי, שעודד את חקר הקופים הגדולים כמפתח להבנת האבולוציה האנושית, השפיע רבות על פוסי. פגישה זו הייתה מכרעת עבור הזואולוגית להתחיל את המחקר שלה על גורילות ההרים, מה שיוביל אותה מאוחר יותר להפוך לאחת המגינות הגדולות ביותר של בעלי חיים אלה.
הוא חזר לארה"ב לאחר נסיעתו הראשונה, אך ב-1966, עם תמיכה מנשיונל ג'יאוגרפיק וקרן וילקי, חזר פוסי לאפריקה. הוא הקים את בסיסו בהרי וירונגה, במה שהיא כיום רואנדה, שם ייסד את מרכז המחקר קריסוקה בשנת 1967. מרכז זה, הממוקם בין הרי קריסימבי וויסוקה, הפך לגרעין עבודתו המדעית.
עבודה מסוכנת
עבודתו של פוסי הייתה תמיד מלאה בקשיים. ה גורילות, בהיותם באזורים מרוחקים וללא מגע תכוף עם בני אדם, היו בעלי חיים קשים ללימוד. בנוסף, הציידים ייצגו אתגר גדול נוסף. פוסי עמד בפני סכנה מתמדת זו, לא רק למען המחקר שלו, אלא למען ההגנה על הקופים המאוימים הללו. במהלך השנים הראשונות לעבודתו ברואנדה, פוסי נלחם לבדו, ללא תמיכה גדולה מצד עמיתים או מוסדות, מה שהגביר את האתגרים שהוא נאלץ להתמודד איתו על בסיס יומיומי.
עם זאת, העקשנות שלו השתלמה. לאחר שנים של תצפיות מדוקדקות, הוא הצליח להבין את התנהגותן של הגורילות ואף רכש את אמונן. זה אפשר לו להפריך את האמונה הרווחת שגורילות הן יצורים תוקפניים, נרטיב הניזון מסרטים כמו קינג קונג. לפי התצפיות שלהם, לאחר יותר מ-2.000 שעות של מחקר, רק כמה דקות מזמנם יכולות להיחשב להתנהגות תוקפנית. פוסי הראה שגורילות היו בעיקר יצורים רגועים ושלווים.
איום הציידים לא רק סיבך את עבודתם, אלא גם סיכן את שימור המין. פוסי התמודד עם האיום הזה באומץ, והרחיק לכת והטיל מלכודות כדי ללכוד ולעצור ציידים כשנכנסו לשמורות הגורילות.
ציד קופים לא חוקי
דיאן פוסי מעולם לא הפסיק להילחם למען הגנת הגורילות, גם כאשר משמעות הדבר הייתה להתעמת עם ממשלת רואנדה עצמה. מסירותו הייתה כזו שהוא השתמש בטכניקות לא שגרתיות כדי להבריח כפריים וציידים שפנו לאתר המחקר שלו. לדוגמה, היא לבשה מסכות וגרמה למקומיים להאמין שהיא מכשפה, מה ששימש לזמן מה להגן על הגורילות שלה והן על לימודיה.
עם זאת, אירוע שיסמן אותה לנצח היה מותו של ספרות, גורילה שאיתה פיתח מערכת יחסים קרובה מאוד. דיג'יט נהרג על ידי ציידים ב-1977, ומותו האלים השפיע עמוקות על פוסי, שמאז והלאה הכפיל את מאמציו להגן על הגורילות. כדי לכבד את זכרו, הוא הקים את קרן ספרות, במטרה לגייס כספים להגנה על גורילות ההרים. ארגון זה קיים עד היום תחת השם קרן גורילה של דיאן פוסי וממשיך להילחם לשימור בעלי החיים הללו.
הצד האפל של דיאן פוסי
למרות מסירותו לגורילות, פוסי היה גם דמות שנויה במחלוקת בשל האינטנסיביות שבה הוא דגל במטרתו. בניסיונו להגן על הגורילות, הוא לא היסס לנקוט בשיטות קיצוניות. פוסי הרחיק לכת ושרף בתי ציידים ולעיתים אף העניש פיזית אנשים שלדעתו אחראים לסבלן של הגורילות.
דרך פעולתו הקנתה לו עוינות רבות, לא רק בקרב ציידים, אלא גם בתוך מוסדות ממשלתיים. פוסי הואשם בהתנהגות גזענית כלפי המקומיים, ויחסיו עם צוות הפארק הלאומי היו לעתים קרובות מתוחים ומסובכים.
למרות ההיבטים השנויים במחלוקת של אישיותו, אין להכחיש שעבודתו והקרבתו מילאו תפקיד חיוני בשימור גורילות ההרים, שכיום גדל מספרם, במידה רבה, למאמציו החלוציים.
שנים אחרונות ומורשת
ב-26 בדצמבר 1985, דיאן פוסי נרצחה באכזריות בבקתה בקריסוקה, המקום שבו בילתה את השנים האחרונות בלימוד גורילות. למרות שנסיבות מותו המדויקות נותרו בגדר תעלומה, קיים חשד שייתכן כי ציידים היו מעורבים בשל התנגדותו הזועמת של פוסי נגדם. היא נמצאה עם פצעי מצ'טה, אותו סוג נשק שהחרימה מצייד שנים קודם לכן.
פוסי נקברה לצד הגורילות האהובות שלה, כולל דיגיט, בבית קברות שיצרה בקריסוקה כדי לכבד גורילות שנהרגו על ידי ציידים. על מצבתו חקוקה הכתובת «אף אחד לא אהב גורילות יותר".
בשנת 1988, סיפור חייו צולם בסרט גורילות בערפל, בכיכובה של סיגורני וויבר, שעזרה לתת עוד יותר נראות לעבודתה ולמאבקה לשימור גורילות ההרים.
עד היום שלו מורשת חי ממשיך קרן גורילה של דיאן פוסי הבינלאומית, ארגון המוקדש להגנה על גורילות ולקידום מחקר מדעי בסביבת המחיה הטבעית שלהן. הודות למאמצי הקרן ותרומתם של חוקרים ואנשי שימור לאורך השנים, אוכלוסיית גורילות ההרים גדלה באופן משמעותי, מה שהופך אותה לקוף הגדול היחיד שמספרו הולך וגדל.
כיום, העולם זוכר את דיאן פוסי לא רק בזכות מורשתה הגדולה בשימור הגורילות, אלא גם בשל המחלוקת והתשוקה שליוו את מאבקה. המחקרים והמאבק הבלתי נלאה שלהם הצילו גורילות מהכחדה אפשרית, וסיפורן ממשיך לעורר השראה באלה הפועלים לשימור מינים בסכנת הכחדה.
