הדאגה לשימור והגנה על הסביבה היא נושא בראש סדר העדיפויות מאז אמצע המאה ה-20. עם התקדמות המהפכה התעשייתית, בני האדם החלו לגלות שלפעילותם יש השפעה רצינית על כדור הארץ. לא מדובר רק בניצול משאבי טבע, אלא גם בפליטות ובפליטות המדרדרות את האטמוספרה, הקרקעות והמים. מודעות זו הובילה ליצירת יוזמות בינלאומיות כגון פרוטוקול קיוטו שמטרתו הפחתת פליטת גזים מזהמים.
הסכמים אלו נועדו לעצור את כמות הגזים הנפלטים לאטמוספירה על ידי המדינות המתועשות ביותר, אשר אחראיות במידה רבה להתחממות הגלובלית שמשפיעה על כדור הארץ כולו. במאמר זה נענה על שאלות מפתח כגון: מהו פרוטוקול קיוטו? מה אתה מנסה להשיג? אילו מדינות אשררו אותו ואילו התחייבויות נטלו על עצמם?
אפקט החממה ושינויי האקלים
כדי להבין את המטרה של פרוטוקול קיוטו, יש צורך קודם כל להבין את ההשפעות השליליות של פליטת גזים לאטמוספירה, בעיקר אפקט החממה. תופעה זו מורכבת מהיכולת של גזים מסוימים (כגון פחמן דו חמצני, מתאן ותחמוצת חנקן) לשמור על חום באטמוספירה, מה שגורם לעלייה בטמפרטורת כדור הארץ.
אפקט החממה הוא טבעי והכרחי לחיים על פני כדור הארץ, שכן בלעדיו הטמפרטורות יהיו בסביבות -88 מעלות צלזיוס. עם זאת, הבעיה נעוצה ב עלייה מוגזמת של השפעה זו עקב פעילויות אנושיות, במיוחד אלו הנובעות משריפת דלקים מאובנים, כריתת יערות ושיטות תעשייה.
עלייה זו בטמפרטורה משנה את האיזון האקלימי, ויוצרת את מה שאנו מכירים כיום שינוי האקלים, עם השלכות הרסניות, כמו הפשרת הקטבים, עליית פני הים, בצורת קיצונית, בין תופעות אחרות.
El פרוטוקול קיוטו נוצר במטרה העיקרית של הפחתת פליטת גזי חממה (GHG) אלה כדי למתן ולהפוך את ההשפעות של שינויי האקלים. זהו אחד הכלים הבינלאומיים החשובים ביותר במאבק בהתחממות כדור הארץ.
פרוטוקול קיוטו
El פרוטוקול קיוטו אומץ ב-11 בדצמבר 1997 בקיוטו, יפן, ונכנס לתוקף ב-16 בפברואר 2005. זהו הסכם בינלאומי המחייב מדינות מתועשות (המוזכרות בנספח I לאמנה) להפחית את פליטת גזי החממה שלהן . הפרוטוקול הוא חלק מאמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים (UNFCCC) ונחשב לאחד הצעדים החשובים ביותר במאבק העולמי בשינויי האקלים.
פרוטוקול זה קבע התחייבויות ספציפיות עבור המדינות המפותחות ביותר, תוך נטילת אחריות מיוחדת להיות הפולטות העיקריות בשל פעילותן התעשייתית. באמצעות הסכם זה, התחייבו המדינות להפחית את פליטת שישה גזים האחראים לאפקט החממה: פחמן דו חמצני, מתאן, תחמוצות חנקן, פחמנים הידרופלואוריים, פחמנים פרפלואוריים והקספלואוריד גופרית.
תקופת ההתחייבות הראשונה נמשכה בין 2008 ל-2012. במהלך תקופה זו, מדינות נספח I התחייבו להפחית את הפליטות שלהן בממוצע של 5.2% בהשוואה לרמות של 1990.
מטרות פרוטוקול קיוטו
המטרה העיקרית של פרוטוקול קיוטו היא להפחית את פליטת ששת גזי החממה (GHG) שזוהו כגורמים להאצת שינויי האקלים. עם זאת, לא כל המדינות חייבות להפחית את הפליטות שלהן באותו פרופורציה, מה שמוביל ליישום העיקרון של אחריות משותפת אך מובחנת.
עקרון זה מרמז שמדינות מפותחות יותר ואלו עם כלכלות עתירות פחמן, כמו האיחוד האירופי, קנדה ויפן, חייבות להתחייב להפחתה גדולה יותר, בעוד שלמדינות מתפתחות יש יותר מקום להגדיל את הפליטות שלהן בשל הצורך לשפר את הכלכלה שלהן תנאים.
- רמות הפחתה: נקבעו רמות הפחתה ספציפיות עבור מדינות מסוימות. לדוגמה, האיחוד האירופי נאלץ להפחית את הפליטות שלו ב-8%, יפן ב-6%, ורוסיה הייתה צריכה לייצב את רמותיה מבלי להגדיל אותן.
- יעד גלובלי: השג הפחתה משותפת של לפחות 5.2% בפליטות העולמיות בהשוואה לרמות של 1990.
מאפייני פרוטוקול קיוטו
El פרוטוקול קיוטו הציע למדינות מנגנונים שונים לעמוד ביעדי הפחתת פליטות. ביניהם:
- כיורי פחמן: מדינות יכולות לעמוד ביעדים שלהן על ידי הגדלת הקיבולת של מה שנקרא כיורי פחמן, כמו יערות, שסופגים פחמן דו חמצני מהאטמוספירה. כיורים אלו יכולים להיות גם בתוך המדינה עצמה וגם במדינות אחרות.
- מסחר בפליטות: נוצרה מערכת סחר בפליטות גזי חממה שבה מדינות החורגות ממטרות ההפחתה שלהן יכולות למכור את העודפים שלהן לאלו שלא מצליחות לעמוד ביעדיהן. מערכת זו מאפשרת גמישות ויעילות בהפחתת פליטות.
- מנגנון פיתוח נקי: מדינות מפותחות יכולות לבצע פרויקטים במדינות מתפתחות להפחתת פליטות ובכך להשיג זיכויים פחמן הנחשבים ליעד ההפחתה שלהם.
ליקויים בפרוטוקול קיוטו
למרות המאמצים, ה פרוטוקול קיוטו ספגה ביקורת על כך שאינה שאפתנית מספיק כדי להימנע משינויי אקלים קטסטרופליים. מספר גורמים תרמו למגבלותיו:
- התקופה הראשונה של הפרוטוקול (2008-2012) כיסתה רק כ-30% מהפליטות העולמיות, תוך השארת פולטים גדולים כמו ארצות הברית, שלא אשררה את הפרוטוקול, ומדינות מתפתחות כמו סין והודו, שלא נדרשו. לציית לצמצום הפליטות שלהם.
- למרות שמדינות רבות הצליחו להפחית את הפליטות, בחלק מהמקרים זה נבע יותר מהדעיכה של הכלכלה, במיוחד לאחר פירוק ברית המועצות, מאשר בגלל יישום מדיניות בת קיימא.
- הפרוטוקול לא קבע סנקציות מחייבות למדינות שלא עמדו בהתחייבויותיהן, מה שמאפשר לכמה מדינות לא לעמוד ללא השלכות חמורות.
- הפליטות העולמיות המשיכו לגדול בסך הכל, בעיקר בשל הגברת הפליטות במדינות מתפתחות ומתעוררות שלא נדרשו להפחית אותן.
למרות החסרונות הללו, פרוטוקול קיוטו הניח את הבסיס להסכמים עתידיים שאפתניים יותר, כמו הסכם פריז מ-2015, המבקש לערב את כל המדינות בהפחתת הפליטות.
במבט קדימה, יעדי ההפחתה הפכו שאפתניים יותר. הפרוטוקול היה אחד הצעדים הראשונים בהעלאת המודעות העולמית לצורך לפעול נגד שינויי אקלים.